דמתי ואח' נ' קשר רנט א קאר בע"מ ואח'

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. עניינה של התביעה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 05.07.13ברחוב הרצל בראשון לציון.

2. לטענת התובעת 1 (להלן: "הנהגת"), נסעה ברכב התובעת 2 (להלן: "התובעת") בנתיב הימני ביותר מבין שלושה נתיבים, ומרחק קצר לפני הצומת ניסתה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לפנות ימינה מהנתיב האמצעי, ופגעה בשל כך בחלקו הקדמי-ימני של רכב התובעת. בכתב התביעה נטען כי לאחר התאונה הכחישה תחילה הנתבעת כי אירעה תאונה, ולאחר מכן דיווחה כי רצתה לפנות ימינה ולא הספיקה. התובעות צירפו לכתב התביעה תמלול שיחה שנערך עם הנתבעת מיד לאחר התאונה, לשם הוכחת טענותיהן.

3.לטענת הנתבעת, נסעה ישר בנתיב האמצעי, והאטה לקראת הצומת מאחר והרמזור הירוק החל להבהב, או אז עקף את רכבה מימין רכב התובעת, סטה לנתיב נסיעתה ופגעה ברכבה.

4. במהלך הדיון, העידו הצדדים וכן שני נוסעים ברכב הנתבעת – בנה ואמה (להלן: "הבן
ו"האם", בהתאמה). כל צד חזר על טענותיו.

התובעות הוסיפו וטענו, שתיהן כמעט בנוסח זהה, כי לו רצו "לייצר" פגיעה כפי שנגרמה ברכבן (זה היה הביטוי בו השתמשו שתי התובעות, כל אחת בנפרד, כאשר התובעת לא היתה באולם בעת עדות הנהגת) היה עליהן לבצע פניית פרסה לפני רכב הנתבעת.

עדי הנתבעת, כולם (גם כאן לא היו העדים באולם כאשר נשמעו העדויות שלפניהם), ציינו כי היו בדרך לקניות בסופרמרקט של "טיב טעם" הפתוח בסופי שבוע, וכי בכוונתם היה להמשיך בנסיעה ישר, כאשר נפגע הרכב בו נסעו מצד ימין, מרכב התובעות. הנתבעת הסבירה כי בשיחה שתומללה, שהתנהלה מיידית לאחר האירוע, היתה מבולבלת, וכי הנהגת "ניסתה להכניס לי מילים לפה ושאגיש שרציתי לפנות ימינה."

דיון והכרעה

5. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בו ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובעת נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתה, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה".

הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעה, על כל תובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים - שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

6.במקרה דנן, בנוגע לטענה הנוגעת לכוונת הנתבעת לפנות ימינה, אין בידי להעדיף את גרסת התובעות ועל כן כפות המאזניים שקולות באשר לגרסאות האמורות בעניין זה, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:

ראשית, התרשמתי מעדותה של הנתבעת, שהיתה מהימנה בעיני, ונתמכה בעדויות בנה ואמה בעניין זה. העדים האחרים מטעם הנתבעת לא התיימרו לדעת ולהבחין בכל האירועים וכלי הרכב מסביב: הבן לא היה בטוח באיזה נתיב נסעו, והאם לא ראתה את ההתרחשויות לפני התאונה. דווקא חוסר המודעות של הנוסעים ברכב להתרחשויות, והעובדה שלא ניסו להעיד על עובדות שלא ידועות להם, העלו את אמינות גרסתם.

שנית, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי לא הודתה לאחר התאונה כי היה בכוונתה לפנות ימינה, וכי היתה מבולבלת מעט בשיחה, שתמלילה צורף לכתב התביעה. בתמליל נרשם כי הנתבעת אמרה לתובעות, בין השאר, דברים אלה: " אני לא רציתי, לא ישר, לא ימינה, לא לאף מקום..."; לשאלה מדוע לא אותתה השיבה:"אני.... למה נכנסת לי מימין?" ובהמשך "אני לא זוכרת באיזה נתיב הייתי... לא יודעת מי נכנס מימין מי נכנס משמאל... אני יודעת שאני היית פה ואת עברת מאחורה, אני לא נכנסתי בך... אני הייתי בנתיב ואיכשהוא אנחנו התנגשנו...".

שלישית, הנהגת לא ידעה להסביר מדוע הנתבעת האטה לפני הצומת, ואיך אחרי התאונה המשיכה בנסיעה ועצרה רק אחרי הרמזור, כאשר הנתבעת מגיעה למפרץ בה עצרו רק במחזור הבא של האור הירוק ברמזור. התובעת העידה כי נבהלו אחרי המכה, אך בכל זאת המשיכו בנסיעה ישר ועצרו אחרי הצומת, ציינה כי הרמזור לא היה אדום, אך לא היתה בטוחה שהרמזור בשלב זה לא החל כבר להבהב או התחלף לאור צהוב.

רביעית, אין זה סביר בעיני כי הנתבעת תבחר לפנות ימינה מנתיב הנסיעה האמצעי.

7.נראה על כן, כי הטענה שהנתבעת ביקשה לפנות ימינה היתה בגדר השערה בלבד, לנוכח הפגיעה ומיקומה, והיא נדחית.

8.מהדברים שפורטו לעיל אני מסיקה כי הנהגת מיהרה לחצות את הרמזור לפני שהאור בו יתחלף לאדום, ולכן גם המשיכה בנסיעה לאחר התאונה וחצתה את הצומת, בעוד הנתבעת נעצרה בקרבת הצומת בשל האור שהבהב ברמזור. הנזק בצדו השמאלי של רכב התובעת, הוא של מעיכה ממשית בחלקה הקדמי של הדלת האחורית, כאשר גם לפניה (בדלת הקדמית) ישנן שריטות, וגם לאחריה נמשכות השריטות לאורך הדלת כולה. ניתן ללמוד מאופי הנזק כי התובעת היתה בנסיעה מהירה יחסית, כדי להספיק לעבור את הרמזור, ומנגד כי רכב הנתבעת נעצר כאשר הפינה הקדמית-ימנית שלו נוטה מעט לכיוון נתיב הנסיעה הימני.

לאור דברים אלה אני קובעת התאונה התרחשה קרוב מאד לצומת, שכן שתי המכוניות התקרבו זו לזו עד כדי מגע ביניהם, בסמוך לקו ההפרדה בין הנתיבים. לא ניתן להכריע על בסיס הראיות והעדויות, באופן וודאי, איזה מן הרכבים עבר את קו ההפרדה בין הנתיבים.